כתב היד מספר על ארץ רחוקה שבה גרות משפחות רבות של חיות. ביניהן נמצא גם טובי, עופר איילים, שרואה כי הארנבת קופצת גבוה מאוד, ומנסה לחקות אותה – אך לא מצליח. בכל פעם מחדש הוא מנסה, נופל ונחבל. הוא הופך עצוב, ואביו שואל אותו מדוע. טובי מספר לו, ואז אביו מזכיר לו שהוא רץ טוב ושוחה היטב, ואף מלמד אותו משפט חשוב: 'כמו שאני זה גאוני'. טובי מבין את משמעות העניין ומפיץ את הבשורה הלאה, כאשר הוא פוגש, למשל, ג'ירפה שמתקשה לשתות. כך כל חיות הארץ הרחוקה מבינות שיש להן תכונות חזקות משלהן, ושנהדר לקבל את עצמן כמו שהן.

כתב היד כתוב בצורה יפה מאוד, וממחיש בדרך נהדרת את נושא קבלת כל אדם כפי שהוא בפני עצמו. נושא התדמית, ההסתכלות על הסביבה, 'הדשא של השכן ירוק יותר', הוא נושא שקיים כבר מגיל קטן, בין אם כתוצאה מהתנהגות הסביבה או הבית ובין אם מסיבות אחרות. לימוד הילדים להסתפק במה שהם ובמי שהם, הנחלת הרעיון שבבסיסו הקבלה העצמית, יכולים לסייע מאוד לילדים רבים – וגם להורים שמעוניינים לגדל ילד שמאמין בעצמו ואוהב את עצמו כמו שהוא. השפה שבה הספר כתוב טובה מאוד, נעימה לקריאה, והחריזה מצוינת ומוסיפה מאוד לקצב ול'אווירה' הכללית בו.